מה זה ומה עושים עם זה?

תהליך חיפוש העבודה הוא תהליך שכולל משימות רבות ומורכבות, הדורשות מאיתנו השקעה של זמן ואנרגיה נפשית ומנטלית. פעמים רבות אנחנו עלולים למצוא את עצמנו דוחים חלק נכבד מן המשימות העומדות בפנינו במחשבה שיהיה זמן מתאים יותר לעשותן.

איך לצאת ממעגל הדחיינות ולהתחיל להניע את תהליך חיפוש העבודה כדי למצוא במהירות את העבודה שאתם כל כך מייחלים לה? כל התשובות בכתבה שלפניכם.

אתם נורא רוצים למצוא כבר עבודה אבל משום מה לא מצליחים להניע את עצמכם לחפש כמו שצריך. אתם מתחילים ומתייאשים, או דוחים את ההתחלה לזמן שיהיה נוח ונכון יותר. בסופו של דבר, אתם ממשיכים לדחות את המשימות העומדות בפניכם ולא מתקדמים בתהליך. אתם מרגישים מיואשים וחסרי אונים. רגשות אלה מובילים אתכם להמשיך לדחות את המשימות העומדות בפניכם ואתם נכנסים למעגל קסמים שלילי של דחיינות.

מהי דחיינות?

למה אנחנו דוחים את חיפוש העבודה?

 

אנשים נוטים לבלבל 'דחיינות' עם 'עצלנות', ולדבר על דחיינות כעל פגם באופי במקום על דפוס התנהגותי נלמד. דחיינות היא

ההחלטה לא לבצע משימה שאנחנו מחוייבים לעשות ובמקום זאת לעשות דבר מה בעל חשיבות משנית באותו הרגע, וזאת על אף שלדחייה ישנן השלכות שליליות.

אם כך, דחיינות היא החלטה. ויחד עם זאת, היא נעשית ברוב המקרים באופן כמעט אוטומטי, מתוך הרגל שאיננו עוצרים לבחון. בשל דחיינות, אנו עלולים לדחות כל משימה בתהליך חיפוש העבודה (כתיבת קורות חיים, הכנת נאום מעלית, הכנה לראיון עבודה ועוד) לטובת התנהגויות אחרות.

ראשית, נסו להבין מהן התנהגויות הדחיינות האופייניות לכם, מה אתם בדרך כלל מוצאים את עצמכם עושים במקום משימות הקשורות בתהליך חיפוש העבודה: האם אלו פעילויות נעימות כמו ביקור בים, שיטוט באינטרנט, צפיה בטלוויזיה? או שאלו פעילויות חברתיות (שיחה לחבר, גלישה ברשתות חברתיות, בילוי עם בן הזוג)? או שבכלל אלו מטלות שצריך להשלים אך אינן עומדות בראש סדר העדיפויות כרגע (נקיון הבית, בדיקת אימיילים וכו')? אופציה נוספת להתנהגויות דחיינות היא שימוש בהסחות דעת פיזיות כמו עישון, שתייה, אכילה, שינה וכדומה.

נסו להקשיב לתירוצי הדחיינות האופייניים שלכם, מה אתם בדרך כלל אומרים לעצמכם כשאתם דוחים מטלה הקשורה לחיפוש העבודה? למשל, מה אתם אומרים לעצמכם כשאתם יושבים מול מסמך קורות החיים שלכם במחשב ואתם יודעים שעליכם לגשת למשימת העריכה? מהי הסיבה שבגללה אתם ממשיכים לדחות את המשימה הזו?

תירוצים אופייניים לדחיינות

כפי שציינו קודם, בדחיינות יש אלמנט של החלטה ולכן, בחירה. הבחירה לעשות משהו אחר במקום מה שאנחנו אמורים לעשות, יוצרת בנו מתח ואי נוחות פסיכולוגית (מה שנקרא 'דיסוננס קוגנטיבי') ועלולה לעורר רגשות אשמה (ואף בושה) על כך שאיננו עושים את מה שהתחייבנו אליו. כדי להרגיש פחות אשמה, אנו נוטים לתרץ תירוצים שנשמעים לנו הגיוניים ויכולים להצדיק את התנהגויות הדחיינות שלנו.

כך, למשל:

  • אני עייף מדי היום בשביל לכתוב את זה, אני אעשה את זה מחר
  • אין לי את כל מה שאני צריך בשביל לעשות את זה, אני לא יכול להתחיל
  • אין לי מספיק זמן לזה, עכשיו מאוחר מדי להתחיל, אגש לזה מחר
  • עדיף לי לעשות את זה כשאני במצב רוח המתאים, אחרת זה גם ככה לא ייצא טוב
  • אני צריך השראה, אולי אראה איזה סרטון ביוטיוב
  • אני חייב להתעמל קודם/לשטוף כלים/להתקלח/לנמנם
  • אני לא טוב בדברים האלה, גם ככה זה לא ייצא טוב

אלו ואחרים הינם תירוצים בהם אנו משתמשים כדי לדחות מטלות ומשימות והם אינם יעילים לנו, כיוון שהם לא לוקחים בחשבון את מה שטוב עבורנו בטווח הארוך וכיוון שהם אינם מציעים פתרון אמיתי להתמודדות עם המטלה העומדת בפנינו.

אם נחכה עד שיתמלאו כל התנאים, כלומר תהיה לנו השראה/נסיים את כל המטלות השוטפות/נחוש מוטיבציה/נהיה נינוחים/עירניים/יהיה לנו את כל המידע שצריך וכו', יש סיכוי גדול שנצטרך לחכות הרבה מאוד זמן לפני שנוכל להתחיל בחיפוש העבודה.

האמת היא שכנראה אין זמן אידיאלי להתחיל לחפש עבודה, כלומר, עכשיו הוא זמן טוב בדיוק כמו 'מחר' או 'אחר כך' ויעיל יותר פשוט להתחיל.

אנחנו כבר יודעים את כל זה עמוק בפנים, לא? אז למה בכל זאת אנחנו ממשיכים לדחות?

למה אנחנו דוחים?

ככלל, הסיבה הפסיכולוגית לדחיינות היא פשוטה: מטלה כלשהי מעוררת בנו אי נוחות – באופן אימפולסיבי אנחנו מנסים להימנע מהרגשת אי הנוחות – אנחנו מתרצים תירוץ – שוקעים בפעילות החדשה וכך נמנעים מהרגשת אי הנוחות הלא נעימה.

במילים אחרות, אנחנו נמנעים ממה שנתפס בעינינו כעונש ועושים, במקומו, משהו שנתפס בעינינו כפרס. הפרס, אגב, מתגמל רק בחלקו, שכן למרות העונג שבו, מתלווים אליו רגשות אשמה ותחושת החמצה על כך שלא עשינו את מה שאנחנו אמורים לעשות. ה'עונש' האמיתי על אי העשייה אינו מיידי  ("אז עוד יום שבו לא מצאתי עבודה, מה הסיפור הגדול..?") ולכן התנהגות הדחיינות יכולה להימשך כמעט באין מפריע.

באופן ספציפי יותר, ישנם מספר גורמים פסיכולוגיים אפשריים לדחיינות בתהליך חיפוש העבודה:

yoga

 

חיפוש אחר סיפוקים מיידיים – טעם הגלידה, ההנאה ממשחק המחשב, הרגשת השמש המלטפת על עורנו, אלו דברים שאנו מרגישים באותו הרגע, בניגוד לתוצאות תהליך חיפוש העבודה, להן עלינו לחכות בסבלנות רבה.

במקרה שאנחנו רגילים לקבל סיפוקים באופן מיידי, נחווה את תהליך חיפוש העבודה כמתסכל ומשעמם וננסה להימנע מתחושות אלו על ידי דחיינות.

פחד מכישלון/ פרפקציוניזם – במקרה שאנחנו מפחדים מכשלונות, או חושבים שעלינו לבצע דברים בצורה מושלמת, נשתדל להימנע ככל האפשר מסיטואציות שיחשפו אותנו לכישלון או לחוסר שלמות.

במקרה שאנחנו רגילים לשפוט את עצמנו בחומרה ולהציב לעצמנו סטנדרטים בלתי אפשריים, נחווה את תהליך חיפוש העבודה כמעורר חרדה וננסה להימנע מתחושות אלו על ידי דחיינות.

פחד מדחייה – תהליך חיפוש עבודה הוא תהליך שבאופן טבעי מכיל אכזבות ודחיות. זהו תהליך מאתגר מבחינה רגשית בכל מקרה ובמיוחד לאנשים הרגישים לדחייה.

בתהליך זה לא חוזרים אלינו ממקומות שפנינו אליהם, אנחנו לא עוברים ראיונות עבודה או מרכזי הערכה, שולחים עשרות קורות חיים ללא מענה ובקיצור – נדחים.

במקרה שאנחנו מפחדים מדחייה ורואים דחייה בתהליך חיפוש העבודה כאישית, ננסה להימנע מרגשות קשים אלה על ידי דחיינות.

חוסר בטחון עצמי – במקרה שאנחנו לא באמת מאמינים שנצליח למצוא את העבודה שאנו רוצים, או חושבים שאין לנו את היכולות או הכישורים הדרושים להשגת העבודה, נשתדל להימנע ככל האפשר ממטלות שיזכירו לנו את זה.  מטלות כאלו עלולות לעורר בנו ייאוש ודיכאון וננסה להימנע מתחושות אלו על ידי דחיינות.

פחד מהלא נודע/פחד משינויים – תהליך חיפוש העבודה הוא תהליך של שינוי שבאופן טבעי מקפל בתוכו אי וודאות. אין לנו מושג כמה זמן יקח התהליך או מה נמצא בסופו. גם הדרך ליעד אינה פשוטה ופעמים רבות היא מלווה גם בחרדה כלכלית קיומית.

כשאנו עומדים מול הלא נודע, הרבה פעמים הנטיה שלנו היא לנבא תוצאות שליליות, סוג של להכין את עצמנו למה שעלול לבוא וכך להיות פחות מופתעים לכשיבוא (או זה, לפחות, מה שאנחנו מספרים לעצמנו, כי הרי אי אפשר באמת להתכונן לעתיד בצורה הזו).

כשאנו מתמודדים מול הלא ידוע, יכולות להתעורר בנו תחושות של פחד וחוסר אונים. במקרה כזה, נשתדל להעימנע מתחושות אלו על ידי דחיינות.

עלינו לזכור, כי מה שלא תהיה הסיבה שבגללה אחנו דוחים את המשימות שעלינו להשלים בתהליך חיפוש העבודה, הדחיינות הזו היא טבעית ואתם בהחלט לא לבד.

תהליך חיפוש העבודה כולל משימות רבות ומורכבות והוא יכול להיראות כמו ערימה בלתי נגמרת של משימות קשות, משעממות ומורכבות. הוא מציב אותנו בפני אתגרים פסיכולוגים לא פשוטים של דחייה וכשלונות, והוא מחייב אותנו להסתכל לעצמנו בעיניים (חוזקות, חולשות), כמו גם ללא נודע.

מה עושים כדי להפסיק לדחות?

אוקיי, טבעי ומובן למה אנחנו עושים את זה, אבל בכל זאת אנחנו רוצים להתחיל לעשות שינוי בדחיינות הזו ולהתחיל לעשות את מה שצריך לעשות בתהליך חיפוש העבודה כדי למצוא סוף סוף את העבודה שלנו. אז איך עושים את זה? איך מתחילים לעשות שינוי אמיתי בדחיינות?

  • אמצו גישה לא שיפוטית כלפי הדחיינות שלכם.

דחיינות הינה התנהגות אנושית נורמלית ואופיינית למצבים מורכבים כמו תהליך חיפוש העבודה. שיפוט עצמי חריף יוביל לתחושות של אשמה ובושה, שרק יורידו את המוטיבציה עוד יותר וישלחו אתכם היישר לעבר התנהגויות נוספות של דחיינות.

נסו לאמץ גישה מקבלת ולא שיפוטית כלפי הדחיינות שלכם. המשפט "אני לא אמור לדחות דברים ככה, אני כזה עצלן", הוא ביקורת עצמית שיפוטית מאוד שלא מובילה אתכם קדימה בתהליך אלא להיפך, פוגעת בכם ובתהליך חיפוש העבודה שלכם.

נסו לומר לעצמכם במקום זאת משהו כמו "כולם דוחים משימות חשובות ומאתגרות, זה בטבע האנושי לעשות את זה. עם זאת, כרגע זה לא מקדם אותי ואני בוחר לשוב ולהתרכז במשימות חיפוש העבודה העומדות בפניי".

גישה לא שיפוטית תאפשר לכם להתמקד במשימה העומדת בפניכם במקום בעצמכם.

  • הזכירו לעצמכם את הפרס לטווח הארוך.

    802

נסו לדמיין איך ייראו וירגישו חייכם לכשתתקבלו לעבודה שאתם כל כך מעוניינים בה. איך ייראה יום בחייכם? אילו תחושות תרגישו? מה תעשו עם הכסף שתרוויחו?

חיפוש עבודה הוא כמו מרתון, יותר מאשר כמו מירוץ 100 מטרים. אתם חייבים סבלנות ואורך רוח כדי לעבור אותו, תוך כדי השקעה גדולה של מאמצים, אך בסופו של דבר הפרס משתלם.

האזכור של הפרס הוא חלק ממה שיכול לתת לכם מוטיבציה להמשיך בפעילות לקידום התהליך במקום לדחות אותו לטובת פעילויות אחרות.

  • דברו אל עצמכם באופן מכבד ו'מרים'.

במקום ביקורת עצמית, שבניגוד למה שאנשים לפעמים חושבים, אינה מקדמת אותנו לשום מקום, השתמשו בעידוד עצמי ודיבור עצמי מוטיבציוני. "אני בוחר לערוך עכשיו את נאום המעלית שלי" נשמע אחרת בתוך הראש שלנו מאשר "אני פשוט חייב לעשות את הנאום מעלית הזה, למה אני כל הזמן דוחה את זה, איזה אפס אני".

נסו 'לתפוס' את אמירות הביקורת העצמית ולהפוך כל אחת מהן בשעת אמת לאמירה מעודדת שתחזק אתכם. תוכלו לדמיין לעצמכם מה חבר טוב היה אומר לכם במקרה כזה או מה הייתם אומרים אתם אם הייתם שומעים חבר טוב שלכם שמדבר ככה אל עצמו.

  • הכינו תוכנית עבודה ופעלו על פיה.

כשעומדים בפני משימה כמו חיפוש עבודה, חשוב שיהיה לנו ברור מה בדיוק צריך להיעשות בתהליך. אם התהליך נראה לנו מעורפל, מאוד קשה להתחיל בו.

תהליך חיפוש העבודה מורכב ממטלות רבות שיש לבצע: נסו להבין מהן המטלות העומדות בפניכם כעת. יש דברים שעושים באופן חד פעמי (למשל, להכין את עצמנו לראיון עבודה ספציפי); יש דברים שעושים מדי פעם (מתקשרים לממליצים פוטנציאליים, משתתפים באירוע מקצועי וכו') ויש דברים שצריך לעשות כל יום (עוברים על מודעות דרושים ושולחים קורות חיים).

פעלו לפי תוכנית עבודה יומית, שבועית וחודשית. בסוף כל יום, תכננו את תוכנית חיפוש העבודה שלכם ליום שלמחרת: אילו מטלות עליכם לעשות? כמה זמן תרצו להשקיע בכל אחת מהן? איזו הכי חשובה? בסוף כל יום חיזרו על התהליך עבור היום שלמחרת ובסוף כל שבוע חיזרו על התהליך עבור השבוע שלאחריו. הכינו גם תוכנית חודשית שתכלול את היעדים שלכם לחודש הקרוב.

יצירת תוכנית העבודה תמנע חלק מהלחץ ותספק לכם מסגרת מסודרת לפעול לפיה, מה שצפוי להפחית את הדחיינות בתהליך.

  • ציינו את התקדמותכם על פני התוכנית.

אל תתנו לשום משימה שביצעתם לעבור סתם כך בלי שתציינו בפני עצמכם את השלמתה ותשבחו את עצמכם על כך. הכירו בהישגיכם, גם באלו שנדמים לכם קטנים ביותר. הכרה זו והחיזוק המילולי הקטן, כמו גם השורה שתמחקו מהתוכנית היומית שלכם, יכולים לגרום לכם להרגיש טוב ולתת לכם מוטיבציה רבה להמשיך.

  • הכירו את עצמכם: זמן אידיאלי.
    buisness-posess

לכל אחד יש זמן שונה ביום שבו הוא הכי פרודוקטיבי/אנרגטי/יצירתי. חלקנו אנשי בוקר ומתפקדים הכי טוב כשעה לאחר שאנחנו

מתעוררים, אחרים נחרדים מעצם המחשבה על להצטרך לעשות משהו עד שעת הצהריים. הרעיון הוא להתאים את זמן ביצוע המשימות לזמן בו אנו במיטבנו, או לפחות להשתדל לעשות זאת ברוב המקרים, אם הדבר אפשרי.

לא מומלץ לעבוד כשאתם עייפים (זיכרו כי גם חיפוש עבודה הוא עבודה לכל דבר ועניין). כשאנחנו עייפים, התפקוד שלנו נפגם ואנחנו נוטים להתבלבל בבצוע המשימה העומדת לפנינו. יתרה מזאת, כשאנחנו עייפים אנחנו נוטים לקחת פחות סיכונים (לא ליזום פגישות או קשרים חדשים, לא לפנות לעבודה שאינה באזור הנוחות שלנו) ולחשוש יותר. למעשה, דפוסי המחשבה שלנו משתנים בזמן עייפות והופכים שליליים ואף קטסטרופליים. אם נמשיך לעבוד בזמן כזה, אנו צפויים לחזק את מעגל הקסמים השלילי, שיוביל אותנו לדחיינות.

מומלץ לזהות כיצד פועל השעון הביולוגי האישי שלכם, זה הקובע את מחזורי העירנות בגופכם. תוכלו לנסות לשים לב לזה ביום של משימות שגרתיות שאינן דורשות מכם יציאה מהבית. ביום כזה, רמות האנרגיה שלכם צפויות לעלות ולרדת באופן טבעי. רישמו לפניכם את התוצאות ובחנו אותן במשך מספר ימים שיגרתיים נוספים. תוכלו להשתמש במידע זה על מנת לתכנן לעצמכם שיגרת יום יעילה.

קחו בחשבון שיכול להיות גם שזמנים שונים מתאימים יותר למשימות שונות. למשל, מטלות 'יבשות' (מעבר על לוחות דרושים, למשל) יכולות להיות מטלות של בוקר, בעוד מטלות שדורשות יצירתיות (כתיבת מסמך מקדים בסיסי, למשל) יכולות להתאים יותר בערב.

חשוב להבין מה עובד עבורכם ולהשתדל להתאים את המטלות לזמן האידיאלי שלכם. כך תרגישו שאתם במיטבכם כשאתם מבצעים את המשימות ובאופן זה יש פחות סיכוי שתרגישו צורך לדחות אותן.

  • חלקו מטלות גדולות למשימות קטנות.

מטלות הקשורות בתהליך חיפוש העבודה הן גדולות ומורכבות ואם נסתכל עליהן כעל פרוייקט אחד גדול, סביר להניח שנרגיש מוצפים ונחשוב שאיננו יכולים לגשת לזה ושאנחנו לא יודעים מאיפה בכלל להתחיל. הדרך מההרגשה הזו לדחיינות היא קצרה מאוד וכולנו מכירים את שיש לנו יותר מדי דברים לעשות ואיכשהו הדבר היחיד שאנחנו עושים בסוף זה להדליק את הטלוויזיה.

כדי לא להרגיש מוצפים, חלקו את המטלות הגדולות שלכם למשימות קטנות וברות ביצוע. התחייבו לבצע מספר קטן של משימות קטנות בכל יום והתייחסו לכל אחת מן המשימות כאל מטלה בפני עצמה. אם תצליחו לעשות את זה, אתם על דרך המלך.

כך, למשל, מטלת כתיבת קורות החיים כוללת שלבים שונים ומשימות שונות בתכלית (הכנת רשימה של מקומות העבודה והלימודים שלנו, הכנת רשימה של מיומנויות שצברנו לאורך השנים, הכנת רשימה של החוזקות הרלוונטיות לתחום בו אנו מבקשים לעסוק, ניסוח מסמך קורות החיים, עריכת מסמך קורות החיים כולל הגהה של שגיאות כתיב).

השלמת מטלה זו נותנת לנו את מסמך קורות החיים הבסיסי שלנו ואותו עלינו לערוך כל פעם מחדש, בהתאם לצרכי החברה אליה אנו מגישים מועמדות. לעיתים נצרף למסמך זה גם מכתב מקדים וגם אליו נתייחס באותו האופן (כלומר, נכין מכתב מקדים בסיסי ונערוך אותו מעט בכל פעם לפי מקום העבודה העומד על הפרק).

זה אולי נשמע כמו הרבה עבודה, אבל חלוקה של המטלות הגדולות למשימות קטנות וברות ביצוע תאפשר לכם להתמודד עם התהליך ביתר קלות, כשאתם מבינים בדיוק מה נדרש מכם בכל שלב ומוחקים מהרשימה בגאווה רבה כל מטלה קטנה שביצעתם.

  • התמודדו עם המשימה הקשה בהתחלה.

לאחר שהבנתם מה נדרש מכם עבור כל מטלה גדולה, התבוננו ברשימת המשימות המפורקת (למשל הרשימה היומית שלכם) ונסו לראות איזו מהן גורמת לכם את ההתנגדות הגדולה ביותר. דווקא בה עליכם להתחיל..!

אנו יודעים כיום, כי יש לנו כמות מוגבלת של כוח רצון ביום. אם נצלול למטלה הקשה שלנו בתחילת יום העבודה, כשרמות האנרגיה שלנו עדיין גבוהות, נוכל להבטיח את ביצועה ועל כן יגברו הסיכויים לביצוען של שאר המטלות היומיות שלנו, כשאנו מרגישים פרודוקטיביים ומרוצים מעצמנו ויתר המטלות נראות קלות ו'קטנות עלינו'.

אם נדחה את המשימות הקשות לסוף היום, כשרמות האנרגיה שלנו כבר נמוכות יותר, רוב הסיכויים שנמשיך לדחות אותן גם ליום המחרת ושהמטלה הגדולה לא תבוצע במשך ימים.

  • השתמשו בטיימר עבור משימות קשות.

    תזמנו את עצמכם

כשאנחנו עומדים מול משימה שנדמית לנו קשה, ארוכה או בלתי אפשרית, או סתם כזו שאנחנו חוששים ממנה משום מה, טריק ידוע הוא לכוון טיימר לזמן קצר, למשל ל-10 דקות, ולהשקיע את עצמנו במשימה רק בזמן הקצר הזה.

באופן זה, אנחנו תוחמים את המשימה בגבול זמן ברור וקצר שמעמיד את המשימה באור אחר. סביר שהדבר יצליח להביא אותנו לכיסא ולהתחלת המשימה, כלומר יגרום לנו להפסיק את הדחיינות. באותן 10 הדקות בהן נתחיל בביצוע המשימה, סביר שניווכח שהשד לא כזה נורא. בתום 10 הדקות, נוכל לכוון טיימר לזמן קצר נוסף ולראות איך אנחנו מתקדמים באופן הזה. בדרך כלל, הטריק הזה מצליח להפוך גם את המשימות הקשות ביותר לאפשריות וכך למנוע דחיינות.

  • פנקו את עצמכם ב'פרסים' קטנים על עמידה במשימות.

החליטו מראש על כמה 'פרסים' שאתם מעוניינים להעניק לעצמכם. התאימו אותם למשימות העומדות בפניכם. למשימה קשה במיוחד התאימו פרס גדול וכייפי במיוחד. למשימה קלה יותר פרס קטן יותר. מדובר בדברים שיעשו לכם טוב על הנשמה (למשל פעילות כייפית) ושאתם לא בהכרח מאפשרים לעצמכם בתקופה זו של חיפוש העבודה, או אלו שאתם דווקא כן מאפשרים לעצמכם אבל משתמשים בהם כתירוץ לדחיינות בתהליך.

כך, אם הפעילות היא משחק פלייסטיישן עם חבר, קבעו אותה מראש כפרס על עמידה במשימה מסויימת. אותה פעילות יכולה להפוך מכזו שמעוררת רגשות אשמה אם משתמשים בה כתירוץ לדחיינות לפעילות כיפית ונקייה מאשמה אם משתמשים בה כפרס על עבודה שעשינו.

המפתח הוא לקבוע את הפינוקים הקטנים הללו מראש ומסביב למשימות ולמטלות שעלינו לבצע. התייחסות באופן הזה תסייע לשמור על האיזון בין פעילויות שלוקחות מאיתנו אנרגיה שאנו חייבים לבצע לפעילויות שנותנות לנו אנרגיה ושאנו מעוניינים לבצע. בנוסף, הפינוקים הקטנים הללו יתפקדו כסיפוקים מיידיים בתהליך חיפוש העבודה ויקטינו את הסיכויים לדחיינות.

  • כוונו תזכורת טלפונית לאמצע היום. 

    ערכו רשימה

כולנו מכירים את זה. מגיע סוף היום ואנחנו מגלים שבעצם לא עשינו שום דבר ממה שתכננו ו'בזבזנו את הזמן' על דברים שאינם מקדמים אותנו בתהליך. אנחנו מרגישים אשמה וייאוש מתחיל להתגנב לליבנו. רגשות אלו מגבירים את הנטייה שלנו לדחיינות ואנחנו נכנסים למעגל שקשה מאוד לצאת ממנו.

כדי להימנע ממצב כזה, כוונו תזכורת לאמצע היום (מדובר על אמצע היום שלכם, בהתאם לזמנים הנכונים לכם). כשהתזכורת מופעלת, זהו הזמן לשאול את עצמכם היכן אתם עומדים בהקשר למשימות שהייתם צריכים להספיק היום, על פי תוכנית העבודה היומית שהכנתם.

הערכה זו שאתם מבצעים באמצע היום היא ההזדמנות לתכנן מחדש את הלו"ז היומי שלכם להמשך היום, כך שתספיקו לדאוג לפריט היומי החשוב ביותר ברשימה שלכם. באופן זה, כשיגיע סוף היום אתם תרגישו סיפוק וגאווה במקום את רגשות האשמה המייסרים.

  • ספרו לחבר על תוכניותיכם ועל התקדמותכם.

טיפ אחרון למאבק בדחיינות בתהליך חיפוש העבודה הוא להיעזר בחבר טוב שאתם סומכים עליו ולספר לו על תוכניותיכם להשלמת משימות ומטלות מסויימות.

לשיתוף הזה ישנם שלושה יתרונות: ראשית, הוא מגביר את מחוייבותכם לתהליך שכן העניין כבר אינו נשאר ביניכם לבין עצמכם אלא 'נתתם את מילתכם' לעוד אדם. שנית, אם אותו אדם יסכים לבדוק איתכם את התקדמותכם, זה יכול לתת לכם מוטיבציה להמשיך, שכן עכשיו יש לכם 'חובת דיווח' על התקדמותכם. שלישית, במקרה שאתם נתקעים, תוכלו להרים טלפון לאותו חבר ולבקש את עזרתו בהתקדמות.

לסיכום,

תהליך חיפוש העבודה הוא תהליך לא פשוט הטומן בחובו משימות ומטלות רבות, חלקן מעוררות אי-נוחות פסיכולוגית, היכולה להוביל לדחיינות. דחיינות הינה דפוס התנהגותי נלמד וככזה, אפשר לשנותו.

כדי לשבור את מעגל הדחיינות ולהתחיל מעגל של עשייה, עקבו אחר ההמלצות המופיעות בכתבה זו והתחילו להשלים אחת אחת את המשימות העומדות בפניכם בתהליך חיפוש העבודה.

אתם תחושו יותר סיפוק, גאווה ובטחון בעצמכם וביכולותיכם, תתקדמו בתהליך וכך תגיעו אל העבודה שאתם מייחלים לה במהירות ובקלות רבה יותר משציפיתם.

קדימה, זה הזמן לשנס מותניים ולהתחיל לזוז!