"מהן החולשות הגדולות ביותר שלך?" איך עונים על השאלה הזו מבלי לאבד את הסיכויים להתקבל למקום העבודה? יותר מזה, איך עונים בצורה שמציגה אתכם באור חיובי וגורמת למראיין שלכם להתרשם מכם ולחשוב שאתם האדם המתאים ביותר למשרה? כל התשובות בכתבה שלפניכם.

"ספר לי על החולשות שלך"- איך להתמודד עם השאלה המפחידה מכולן?

אתם לקראת סוף הריאיון. סיפרתם כבר על עצמכם, מדוע אתם מעוניינים במשרה ומה הופך אתכם למועמדים הטובים ביותר לתפקיד. המראיין עבר איתכם על הרזומה שלכם ודיברתם על יעדים ומטרות לטווח הקצר והארוך. אתם מרגישים שעניתם היטב על כל מה שהמראיין שאל אתכם ואפילו נקשרה ביניכם לבינו שיחת חולין משעשעת, שהיא אחד הסימנים לראיון עבודה מוצלח. אתם על הגל!

לפתע, בזמן שאתם כבר עסוקים בלדמיין את המכונית שלכם בחניון של החברה ואת תפריט ארוחות הצהריים שתאכלו בשלל המסעדות בסביבה, שואל המראיין את שאלת החולשות המפחידה ואתם נאלמים דום.

מאיפה זה הגיע פתאום? ומה בכלל עונים לשאלה כזו?!

שאלה אודות החולשות והחסרונות שלכם היא עסק לא פשוט. זו אחת השאלות שנחשבות הקשות ביותר בכל ריאיון עבודה והתשובה עליה עשויה לחשוף הרבה עליכם, בין אם תרצו או לא תרצו. הדברים שתגידו, האופן בו תגידו אותם, מה שתימנעו או תתחמקו מלומר, כל אלו יעזרו למראיין המנוסה לגבש את דעתו עליכם. עסק מלחיץ, ללא ספק. ובכלל, מי מאיתנו רוצה לדבר עם אדם שאינו מכיר על החולשות שלו, ועוד אדם שבאופן ברור עומד לשפוט אותנו על זה?!

ואולם, מסתבר שקיימות מספר דרכים לענות על שאלת החולשות בחוכמה. ראשית, נרצה להבין מה זו השאלה הזו, לאיזו תשובה מצפה המראיין ומה הוא, בעצם, בא לבחון. שנית, ננסה להבין על אילו חולשות מדובר ואיך בוחרים אותן. שלישית, ולא פחות חשוב ממה לומר, ננסה להבין מה בשום פנים ואופן אין לומר. לבסוף, נבחן את התשובות הטובות ביותר לשאלה, אלו שיגרמו למראיין שלכם להבין שאתם המועמדים המתאימים ביותר לאייש את המשרה.   

אז, קודם כל, מה זו השאלה הזו?

ניסוחים נוספים של השאלה

ניסוחים אחרים אפשריים לשאלת החולשות בנוסף על הנוסח הסטנדרטי יכולים להיות:

-מהם הצדדים החלשים יותר שלך?

-אילו יכולת לשנות בעצמך דבר אחד, מה זה היה?

-לו היינו מדברים עם המעסיק הקודם שלך, אילו נקודות תורפה הוא היה אומר שיש לך? ומה היו      אומרים הקולגות איתם עבדת?

-באילו קשיים נתקלת במקומות קודמים בהם עבדת?

-האם אתה עובד על מטרות כלשהן של התפתחות אישית כרגע? אם כן, אילו?

מה זה אומר?

כל הניסוחים הפתלתלים האלה שואלים, למעשה, את אותו הדבר. השאלה "מהן החולשות שלך?" היא שאלה שיכולה להיראות אכזרית ולא הוגנת מצד אחד וסתם טיפשית, מצד שני. ואולם, כשמראיין אחד אחרי השני שואלים את אותו הדבר, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו מדוע הם עושים זאת, לאיזו תשובה הם מצפים.

תפקידו של המראיין הוא לסמן מועמדים מתאימים, כמו גם לסנן החוצה מועמדים שאינם מתאימים. מראיינים מנסים להימנע ככל האפשר מלקבל מועמד שאינו מתאים לעבודה, כזה שיעלה לחברה כסף ולא ירוויח עבורה מספיק או אף כזה שרק יפסיד לה כסף. בניסיון להפחית את הסיכון שהם לוקחים, הם שואלים את השאלה הזו, שבעצם שואלת "האם אנחנו צריכים להיות מודאגים בגללך?" 

התשובה שהם מבקשים לשמוע אומרת, בגדול: "לא רק שאין לכם מה לדאוג, אלא שבסוף התשובה שלי כבר יהיה לכם ברור למה אתם חייבים להעסיק אותי".

נשמע טוב, לא? אז איך, בתכל'ס עושים את זה?

שלב ראשון – רשימת החולשות שלי

איך יודעים אילו חולשות יש לי? או: "חולשות? אני?!"

באופן רציונלי, ברור לנו שלכולם יש חולשות ושאף אדם אינו מושלם. ובכל זאת, זה לא נעים לחשוב על חסרונות שלנו או על פגמים באישיותנו. זו אחת מהסיבות שהמראיין שואל את השאלה הזו. הוא רוצה לדעת שאתם מודעים לעצמכם ומסוגלים לביקורת עצמית.

יתרה מזאת, מסתבר שאנשים שמודעים למגבלותיהם הם בעלי אינטליגנציה מסוג מסוים הקרויה 'אינטליגנציה אישית'. אנשים כאלו מבינים את עצמם ומבינים אחרים טוב יותר מאנשים החסרים את האינטליגנציה הזו. הם מסוגלים לנבא בדיוק רב יותר את התנהגותם של אנשים אחרים ומסוגלים לתקן את האופן שבו הם תופסים אחרים. יכולתם להודות בטעות חלה גם על עצמם והם נחשבים לאנשים סתגלנים הלומדים ומשתנים בהתאם לדרישות החיים. 

"דע את עצמך", אומר הפתגם הידוע בשערי מקדש דלפי ביוון העתיקה. חשבו על מקרים בעבר בהם נתקלתם בבעיות או אתגרים. סביב אילו נושאים הם היו? היכן אתם מתקשים בעוד אחרים סביבכם מצליחים יחסית בקלות? איזה תחומים ידרשו מכם זמן ומאמץ רבים יותר? לאילו תחומים תימנעו מלגשת בכלל?

תוכלו גם להיעזר בחברים ובבני משפחה שמכירים אתכם היטב ולבדוק עמם היכן אזורי החולשה שלכם. אלו יכולים להיות תחומים כמו מתמטיקה או אנגלית, חוש טכני חלש או קושי בלימוד שפות וגם תכונות אישיות כמו הקושי לקבל ביקורת, רגישות יתר לקונפליקטים, חוסר סבלנות או פחד משינויים.

רשמו את החולשות האפשריות שלכם בדף.

שלב שני – רשימת החולשות לתפקיד הנוכחי

בשלב הבא, שבו עם דף חדש ונסו להבין מה החברה מבקשת מהעובד העתידי שלה בתיאור המשרה. איזה מן אדם יהיה ואיזה מן עובד? במה עליו להבין? מה חשוב שיהיה ברקע שלו? כיצד עליו להתנהל במצבים שונים? (מצבי לחץ, שעות משבר, זמני פריחה ותכנון לעתיד) ובאילו ערכים חשוב שיחזיק?

ודאו שאתם באמת מבינים את דרישות התפקיד ואת החברה מולה אתם עומדים. נסו לשים את עצמכם בנעליו של המעסיק הפוטנציאלי ולבחון מה הוא מחפש, מה חשוב לו ועל מה לא יוותר. תוכלו לרשום לפניכם תכונות של העובד האידיאלי, כפי שהם משתקפות לעיניכם מתיאור המשרה ותכונות חשובות של העובד בהתאמה לארגון בו מדובר.

כעת חשבו אילו חולשות לא רצוי שיהיו לעובד במשרה אליה אתם מתראיינים ובמקום העבודה הספציפי. החולשות שתבחרו להציג מתוך רשימת החולשות שלכם צריכות להיות די ניטרליות עבור המשרה המסוימת הזו או לפחות לא מטרידות מדי. למשל, אם אתם מתראיינים למשרה של רואה חשבון, זה עלול להיות בעייתי אם תאמרו שאתם חלשים בתחום הפיננסי.

שלב שלישי – בחירת החולשות הנכונות

הרעיון הוא לבחור חולשות שהן:

- יחסית מינוריות (אבל לא מינוריות מדי)

- לא הכרחיות לתפקיד שלפניכם

- ברות תיקון עם מספיק עבודה קשה ומוטיבציה

כך, למשל, קושי לדבר בפני קהלים גדולים הוא חולשה מינורית אבל לא מינורית מדי, זו חולשה שאפשר להזדהות איתה בקלות והיא מתאימה למקומות עבודה רבים (שימו לב שאינה מתאימה לחלק מהמקצועות שדורשים עמידה בפני קהלים גדולים כחלק מדרישות התפקיד). ניתן בהחלט לעבוד על המיומנות של דיבור בפני קהל, זה מאתגר מאוד אבל לא בלתי אפשרי. כל אלו הופכים אותה לחולשה "טובה".

דוגמא נוספת היא הקושי להאציל סמכויות. חולשה זו מייצגת, למעשה, את הקושי הפסיכולוגי "לשחרר שליטה" וגם איתה קל לרוב האנשים להזדהות. בעוד שזו אינה חולשה שמתאימה למשרת ניהול, למשרת עובד זוטר יחסית היא יכולה להתאים. זוהי חולשה שאינה מינורית מדי ועם זאת תוצאותיה אינן הרות אסון. עובד המתקשה להאציל סמכויות יסבול בדרך כלל בעצמו מעומס יתר, תסכול ואולי גם כעס על עמיתיו לעבודה או על מעסיקיו. זו חולשה שניתן לעבוד עליה במסגרות שונות וללמוד להתחזק בה עם הזמן.

טוב, אז אחרי שבחרנו חולשות "טובות", איך עונים לשאלה?

נתחיל מאיך לא לענות לשאלת החולשות, אילו תשובות בשום פנים ואופן לא לתת:

  • הכחשה – "אני באמת לא חושב שיש לי חולשות כלשהן, לא משהו שאני יכול לחשוב עליו כרגע, בכל אופן.." טוב, זה רע. רע מאוד אפילו. מכירים את הקלישאה "אף אחד אינו מושלם?" אז קלישאות הופכות להיות כאלה כי הן נכונות.

כולנו בני אדם וכחלק מההגדרה הזו, לכולנו יש חולשות. להגיד שאין לכם חולשות פשוט מאוד יספר למראיין שאתם לא מודעים לעצמכם/ לא בוגרים/ יהירים/ חסרי יכולת לביקורת עצמית או שפשוט לא התכוננתם לריאיון. בכל מקרה, תשובה לא טובה.

  • השבחה – תשובה בה הופכים את החיובי לשלילי ומשבחים אותו בעקיפין. כולנו מכירים את התשובה הידועה: "הממממ.. החולשה הכי גדולה שלי....? הייתי אומר שאני עובד קשה מדי. ממש אבל. לא עוזב את המשרד עד שאני מסיים את כל המטלות של השבוע גם אם אני רק בתחילת השבוע ולא באמת לוקח חופשה אף פעם, בטח לא בראש שלי...!!. אה, כן, ואני גם פרפקציוניסט.."

טוב, תשובה כזו היא ממש זלזול באינטליגנציה של המראיין. על מי אתם עובדים? הרי ברור לשני הצדדים מה קורה כאן כשמרואיין נותן תשובה כזו. זו תשובה שאינה מכבדת את המראיין מספיק, מתנשאת עליו והורסת את האמון ביניכם בשלב מוקדם בתהליך.

תשובה כזו צפויה לגרור אחריה שתיקה קצרה מצדו של המראיין (ואולי אפילו גלגול עיניים מוסווה). במקרה הטוב, לאחריה יבקש מכם המראיין להציג חולשה נוספת שלכם. במקרה הרע, הוא יסתפק בתשובה הזו ויסמן לעצמו שכך עניתם. תשובה לא טובה.

  • הפרטה – תשובה שבעיקר משתמש בה מי שלא התכונן לשאלה, שהופכת את הפרטי לציבורי. על שאלת החולשות יענה המשתמש בתשובה זו משהו בנוסח: "בכיתה ח' היתה מישהי שהייתי מאוהב בה, ליאת, היפה של השכבה. כבר אז הייתי ביישן ולא הצלחתי לגשת אליה. בסופו של דבר, ליאת התחתנה עם החבר הכי טוב שלי.. "

טוב, אנחנו מגזימים, אבל אתם מבינים את הנקודה, לא? אתם נמצאים בריאיון עבודה ולא בדייט. השאלה שהמראיין שאל אתכם נוגעת למקום העבודה העתידי שלכם ועליכם לענות עליה בצורה הזו. התרחקו מהאישי והתרכזו במקצועי.

  • בדיחה – נכון, זו בהחלט שאלה מביכה. ואולי האינסטינקט הראשוני שלכם יהיה לגחך או אפילו לצחוק כשאתם שומעים את השאלה הזו. ובכלל, אומרים שהומור הוא מצרך חשוב בראיונות עבודה אם השימוש בו מושכל ונעשה במידה. אבל, רגע אחרי, המראיין שלכם מעוניין לראות בכם את אותו האדם שהוא היה רוצה להעסיק בחברה שלו, כזה שיודע להתמודד ברגעים הקשים ולעשות את מה שצריך להיעשות. כרגע, זה לענות על השאלה המביכה הזו ברצינות.
  • תמרור אזהרה – לומר שהחולשה שלך היא שאתה אף פעם לא מצליח להגיע בזמן לשום מקום, גם אם זה נכון, זה פחות מומלץ. כך גם לומר שאתה קלפטומן או רוצח סדרתי. בעיקרון, אנחנו לא רוצים לבחור שום דבר שהכרחי שיהיה לך כעובד במשרה הזו וכאדם בעולם.
  • חולשה חלשה – חולשה שלא מותאמת ספציפית לראיון אליו אתם ניגשים עלולה להיות חולשה חלשה, כלומר חולשה שלא כדאי להשתמש בה. החולשות אותן תציגו הן, לרוב, לא בעלות ערך אובייקטיבי ומשקלן נקבע על פי מקום העבודה אליו אתם מתראיינים.

כך, למשל, חולשה בתחום הטכני יכולה להיות פחות קריטית עבור מי שמתראיין למשרת מורה, אך בריאיון העבודה של הגרפיקאי היא עלולה להיחשב כחיסרון מרכזי. באופן אידיאלי, אתם לעולם לא מתראיינים למשרה בה החולשות שלכם הן החוזקות של מישהו אחר בחברה.

אז איך בכל זאת עונים לשאלה?

אחרי שהבנו מה לא אומרים, זה הזמן לנסח לעצמכם תשובה מנצחת. תשובה טובה לשאלת החולשות מכילה שני חלקים:

  • החולשה שלכם – מה היא כוללת וכיצד היא משפיעה
  • ההתמודדות שלכם - כיצד אתם עובדים על החולשה הזו

החלק השני הוא קריטי כיוון שהוא מראה שאתם לא רק מודעים לעצמכם ומסוגלים לביקורת עצמית אלא גם עושים מאמצים אקטיביים על מנת לשפר את עצמכם כדי להיות הכי טובים שאתם יכולים.

דוגמא מספר 1: דיבור בפני קהל

ראשית, בואו ניקח את הקושי לדבר בפני קהל ונשתמש בו על מנת להדגים איך עונים. תשובה טובה עבור החולשה הזו (שוב, שימו לב שמדובר במשרה שבה דיבור בפני קהל הוא לא אחת מדרישות התפקיד השוטפות) תציג אותה באופן הבא:

חלק ראשון – החולשה שלי

פתיחה - "הייתי אומר שדיבור בפני קהל גדול מהווה אתגר בשבילי שאני רוצה וצריך לעבוד עליו". המשיב מציג כאן מודעות עצמית וכנות. שימו לב שהוא לא משתמש במילה "חולשה" גם אם המילה הופיעה בשאלה של המראיין. במקום, הוא הופך את ה'חולשה' ל'אתגר'. כבר כאן, מדגים המרואיין גישה חיובית ופרואקטיבית. 

פירוט – "אני נוטה להיכנס ללחץ כשאני מתבקש להציג בפני קבוצה גדולה של אנשים שאיני מכיר, שלא כמו בישיבות צוות קטנות בהן אני יכול להיות הראשון שיביע את דעתו בפני הצוות" - הפירוט צריך להיעשות בהתאם לדרישות התפקיד. כאן, למשל, התפקיד כולל בעיקר ישיבות צוות ומעט מאוד הצגות בפני קהלים גדולים יותר. הפירוט חשוב, שכן הוא מבהיר איך החולשה שציינתם משפיעה על העבודה שלכם ביומיום וכיצד היא משפיעה במקרים מיוחדים יותר.

תוצאה - "במקרים כאלו אני מרגיש שאני לא מבטא את הדברים טוב כפי שהייתי יכול אילולא הייתי חרד. אני מצליח לתפקד, כמובן, אבל זה גובה ממני מחיר מסוים" (שוב, המחיר צריך להיות מתון. אולי אתה נעשה מתוסכל כי אתה לא מעביר את כל מה שהיית רוצה להעביר וכל מה שהיית מעביר אילולא היית בלחץ; אולי המחיר הוא אישי יותר, למשל ביטוייה של החרדה שאתה חווה בלילה שלפני ההצגה, שמביאים אותך ליום ההצגה מותש יותר ולכן אפקטיבי פחות). בכל מקרה, חשוב לציין את התוצאה, כי כל מה שלא תציינו יישאר נתון לדמיונו של המראיין ואת זה אנו רוצים למנוע.

חלק שני – ההתמודדות שלי

עבר - "במקום העבודה הנוכחי שלי דיברתי על כך עם המנהל הישיר שלי כשנכנסתי לתפקיד והחלטנו שזו תהיה אחת המטרות שלי לאותה השנה. בחברה שלנו ערכו יום עיון בנושא דיבור בפני קהל והשתתפתי בו, עדיין לא כמרצה אלא כאורח... גם לקחתי כמה שיעורים של דיבור בפני קהל מחוץ למקום העבודה. אפילו נעשיתי חבר בקהילה אינטרנטית שעוסקת בנושא".

החלק הזה מדגיש את יכולתו של המרואיין להתמודד עם החולשה שלו, לשתף אחרים ולבקש עזרה, גם מהממונה עליו (חשוב!). כמו כן, ניתן לראות כי המרואיין בדק וניסה אפיקים שונים על מנת לטפל בחולשתו, דבר המצביע על יצירתיות בפתרון בעיות.

הווה – "כיום אני מרגיש טוב יותר מבעבר לדבר בפני קהל גדול. בחודש האחרון אפילו התנדבתי להציג את המחלקה שלנו בכנס שכלל 300 עובדים. זה אומנם היה רק לכמה דקות אבל זה משהו שלא הייתי אפילו חולם עליו לפני שנה ואני גאה מאוד בעצמי שהתנדבתי לעשות את זה. גם הפידבק שקיבלתי היה טוב." החלק הזה מדגיש את היזימה של המרואיין ואת מוכנותו לשים את עצמו במצבים לא נוחים על מנת לחתור לשיפור עצמי. הניצחון הקטן שהוא תוצאת המאמצים משאיר את שני הצדדים אופטימיים לגבי ההמשך של המרואיין בשיפור בנושא זה ובכלל.

עתיד – "אני מתכנן להמשיך לעבוד על המיומנות הזו ולחפש הזדמנויות להשתפר בה עוד ועוד". בחלק זה המסר צריך להיות "אני מאמין שארצה ואוכל להשתפר עוד ועוד. מבחינתי, השמיים הם הגבול". החולשה מוצגת לא ככישלון אלא כהזדמנות לצמיחה, ראייה המאפיינת אנשים מצליחים.

דוגמא מספר 2 – האצלת סמכויות

חלק ראשון – החולשה שלי

פתיחה – "אני חושב שתחום אחד שהייתי רוצה לעבוד עליו עוד הוא היכולת להאציל סמכויות".

פירוט – "אני תמיד רוצה שדברים ייעשו כמו שצריך והנטייה הטבעית שלי היא לחשוב שעדיף לי לעשות את הדברים בעצמי מאשר להתחיל להסביר בדיוק איך אני רוצה שהם ייעשו, מעין קושי לשחרר את השליטה, אני מניח”.

תוצאה – "כמובן שזה לא תמיד אפשרי לעשות הכל בעצמך והבנתי עם הזמן שזה עלול להשיג את התוצאה ההפוכה, להאט תהליכים ולגרום לסביבת עבודה טעונה יותר עבורי ועבור אחרים בסביבתי".

החלק הראשון כולל את כל המרכיבים שמתייחסים לחולשה, כאשר הפתיחה משתמשת בשפה חיובית ("תחום שהייתי רוצה לעבוד עליו" ולא "חולשה שלי" או "תחום שאני פחות טוב בו"); הפירוט כנה והתוצאה השלילית נראית ברורה למשיב.

חלק שני – ההתמודדות שלי

עבר – "במקום העבודה הקודם שעבדתי בו ניתנה לי ההזדמנות לנהל את צוות מתמחי הקיץ, אותה קיבלתי בשתי ידיים. ההזדמנות הזו לימדה אותי המון על האצלת סמכויות, איך עושים את זה ולמה זה חשוב. בסוף אותו קיץ, המנהל הישיר שלי שם לב לשינוי שחל בי בנושא זה והחמיא לי עליו".

גם כאן, יש לנו את ההתמודדות של המרואיין עם ההתנהגות שבאופן טבעי קשה לו (ניהול צוות, משימה הכוללת בהכרח דרישה להאצלת סמכויות) ובסופה את הניצחון הקטן של העובד, המחמאה מהמנהל.

הווה – " כיום אני כבר בטוח ביתרונות שיש בהאצלת סמכויות. אם עושים את זה נכון, התפוקה יכולה לעלות משמעותית והאווירה בצוות יכולה להשתפר פלאים, כמו שקרה אצלנו. למדתי שיש המון כוח בעבודת צוות".

המרואיין מציג שינוי בגישתו, יכולת ללמוד מטעויות ולגדול גם בתחומים שאינם אזורי החוזקה שלו.

עתיד – "אני תמיד מחפש הזדמנויות להשתפר ובגלל שזה לא בא לי באופן טבעי, למרות שאני מבין כמה זה חשוב, נרשמתי לקורס ניהול צוותים שאמור להתחיל בעוד כמה שבועות. אני מחכה לו כבר הרבה זמן ומסוקרן לראות איך אוכל להתפתח עוד בנושא הזה".

אופציה נוספת היא לומר שאתם מחכים להתנדבות צוותית שאמורה להתחיל בקרוב. למעשה, הפתרון עצמו משנה פחות מהרעיון העומד מאחוריו. גם אם נרשמתם לפרויקט של ניקוי חופים בצוותים קטנים, דבר שאין לו שום קשר למשרה אליה אתם מתראיינים, העובדה שאתם לוקחים אחריות ועובדים על החולשות שלכם, היא החשובה כאן ומציבה אתכם במקום גבוה מעל המועמדים האחרים.

דגשים חשובים בניסוח התשובה

הימנעו משימוש במילים שליליות חזקות

כשאתם מנסחים את התשובה שלכם, שימו לב שאינכם משתמשים במילים שליליות חזקות: "אני שונא מספרים" או "אני גרוע בהתמודדות עם לחצים". במקום זאת, הציגו את הנושא בצורה דיפלומטית ודברו על העדפה. כך, למשל, במקום לומר "אני שונא כל מה שקשור לחשבון ולמספרים" תוכלו לומר "אם תינתן לי הברירה, אני מעדיף לעבוד עם אנשים מאשר עם מספרים. אני מרגיש בנוח יותר לעשות עבודה שמערבת תקשורת בינאישית."

דברו על התנהגות ולא על תכונות

לכל אדם יש חסרונות וברור גם למראיין שאתם לא מושלמים. השאלה האמיתית היא איך אתם מתמודדים עם החולשות שלכם ומה אתם עושים בנוגע אליהן. לכן, העיקרון הוא להציג את התשובה שלכם במונחים של התנהגות ולא במונחים של תכונות. התנהגות היא אוסף של הרגלים ואפשר לשנות אותם בעזרת מוטיבציה ועבודה קשה. תכונה היא משהו שנתפס כקבוע יותר, נכון תמיד, כלומר על פני מצבים שונים וכן יציב יחסית לאורך החיים.

כך, למשל, בדוגמא של דיבור בפני קהל, השיחה נסובה סביב היכולת לדבר בפני קהל גדול ולא סביב היותכם ביישנים. בדוגמא של האצלת סמכויות, השיחה נסובה סביב היכולת להאציל משימות וסמכויות על עובדים אחרים ולא על היותכם "פריקים של שליטה".

ההבדל בין שני הסגנונות הוא עצום. אחד אומר: "אני כזה וכזה" ורומז שאתם כאלה תמיד, בכל מצב ועם כולם. השני אומר: "במצבים כאלה אני מתקשה לעשות כך וכך". הוא מכניס את החולשה לקונטקסט מסוים ומצייר אותה כברת שינוי.

 

לסיכום...

שאלת החולשות מעמידה בפני המרואיין אתגר מעניין. היא מחייבת אותו להתעמת עם הצדדים החלשים שלו ועם האופן בו הוא מתמודד עמם. ואולם שאלה זו מספקת למרואיין גם את ההזדמנות להציג את עצמו באור חיובי מאוד. תשובה טובה לשאלה הזו יכולה להציג אתכם כאנשים בוגרים המודעים לחסרונותיהם ועובדים ללא הרף על מנת לתקן אותם.

אם לנסות לסכם בכמה מילים, תשובה טובה לשאלת החולשות:

- מציגה חולשה אמיתית שאינה מהווה "דגל אדום" לתפקיד אליו אתם מתראיינים

- מציגה את מודעותכם לחולשה ולתוצאותיה הבעייתיות

- מציגה את החולשה כברת תיקון

- מציגה את המאמצים שלכם להתמודד עם החולשה ולהתחזק בתחום זה

- מציגה את תוצאותיהם החיוביות של אותם המאמצים

- מציגה את מוכנותכם להמשיך להתמודד ולהתחזק בתחום החולשה שהצגתם

אז, קדימה, קחו דף ועט וגשו למלאכה. כשתסיימו לכתוב את התשובה המושלמת, ערכו עליה חזרות מול מראה או עם חבר או בן משפחה. ודאו כי אתם מוכנים גם לשאלות המשך שעשויות להתעורר אצל המראיין. באופן זה, בסוף עבודת ההכנה, השאלה אודות החולשות שלכם יכולה להיהפך מהשאלה המפחידה מכולן לשאלה שהכי תצפו לה בריאיון העבודה!

בהצלחה!